Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ma'asser Cheni
Daf 30a
אָמַר רִבִּי אָחָא זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לְהִיבָּנוֹת קוֹדֶם לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִיד 30a דִּכְתִיב וְדַם עֵינָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין.
Traduction
De ce que la Mishna dit: ''lorsque le Temple sera rebâti, etc.'', on peut conclure que cette reconstruction précédera la restauration du royaume de la famille de David, comme il est dit (Dt 32, 14): Tu boiras le jus du raisin en vin rouge (en ordre) tandis qu’ici l’on parle du Temple réédifié avant la venue du Messie.
Pnei Moshe non traduit
א''ר אחא זאת אומרת וכו' ואת אמר הכין. בתמיה ועל ר' יוסי דמתני' הוא מתמה על דקאמר דהתנאי הי' אימתי שיבנה בה''מ וכו' הרי זאת אומרת מהמקרא הזה דבנין בה''מ לעתיד יהיה קודם שיתפשט מלכות בית דוד בירושלים ואת אמרת שכשיבנה בה''מ יחזור הדבר לכמות שהיה לעטר שווקי ירושלים וכי מה איכפת. לעטר שווקי עד שלא תחזור להיות בשלוה וזה לא יהיה אלא עד שיכבוש מלך המשיח את האומות ותחזור מלכות בית דוד למקומה בירושלים:
דכתיב ודם ענב תשתה חמר. הפסוק הזה אינו מדבר כלל לא מימות המשיח ולא ממה שיהיה לעתיד אלא מטובות ישראל שהיה להם בארץ בזמן שהיו עושין רצונו של מקום ומכל מקום למדנו מהפסוק הזה דהטובות על ישראל אינן באין אלא במדרגה כדכתיב ודם ענב תשתה והוא יין וחמר ג''כ יין הוא אלא שהוא יין המשובח וכמו ששם נאמר דמתחילה יבוא להם יין הרבה ואח''כ יין יותר משובח כך יהיה לעתיד שמתחילה יבנה בה''מ ואחר כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד ותהיה תשועה גמורה בב''י אמן:
תַּנֵּי רִבִּי אוֹמֵר בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁבִיעִית אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ חוֹמֶשׁ וְיֵשׁ לוֹ בִּיעוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָהֵן תַּנָּייָה לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָותֵיהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. מֵעַתָּה אַל יְהִי לוֹ קְדוּשָׁה. וּקְדוּשָׁתוֹ מֵאֵילָיו לָֽמְדוּ. קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים. כְּקוֹדֶשׁ שֶׁקּוֹרִין עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וִיהֵא מוּתָּר לְאוֹנֵן. תַּנֵּי מַגִּיד שֶׁהוּא אָסוּר לְאוֹנֵן. וִיְהֵא חַייָב בְּבִיעוּר. בְּגִין רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מִן הַבִּיעוּר. וְיִיפָּדֶה בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' אומר וכו'. סוגיא זו עד סוף הלכה כתובה לעיל בפאה שם ובארתיה באר היטב עם כל השייך לענין הסוגיא ע''ש:
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אֵין לֹו חוֹמֶשׁ וְאֵין לֹו בִּיעוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָא לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי מִמַּעֲשֵׂר שֵׁינִי כָּל עִיקָּר. מֵעַתָּה אַל יְהֵא לוֹ קְדוּשָׁה. וּקְדוּשָׁתוֹ מֵאֵילָיו לָֽמְדוּ. קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים. הֲרֵי כְקוֹדֶשׁ שֶׁקּוֹרִין עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וִיהֵא מוּתָּר לְאוֹנֵן. מַגִּיד שֶׁהוּא אָסוּר לְאוֹנֵן. וִיהֵא חַייָב בְּבִיעוּר. בְּגִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מִן הַבִּיעוּר. וְיִפָּדֶה בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Traduction
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ מְנַיִין שֶׁהוּא טָעוּן פִּדְיוֹן קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים קוֹדֶשׁ חִילּוּלִים לָא מִתְמַנְעִין רַבָּנִין דָּרַשׁ בֵּין הֵ''א לְחֵי''ת.
Traduction
תַּנֵּי רִבִּי אַייְבוּ בַּר נַגָּרִי קוֹמֵי רִבִּי לָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמישִּׁיתוֹ יוֹסֵף עָלָיו. פְּרָט לְנֶטַע רְבָעִי שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו חוֹמֶשׁ. חָזַר וְתַנָּא קוֹמוֹי שְׁתֵּי גְאוּלּוֹת הֵן אַחַת לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְאַחַת לְנֶטַע רְבָעִי.
Traduction
תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי כָּל עִיקָּר. רִבִּי בִּיבִּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹדָה כְּבֵית שַׁמַּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי כְּמָה דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָותָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. כֵּן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּמַה דְּאַתְּ אָמַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּסוּרִיָּא וְדִכְוָותָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרִיָּא. אָמַר לֵיהּ חֲמִי מַה אָמַר. לֹא אָמַר אֶלָּא אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לֹו בִּיעוּר הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים יֵשׁ לוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי בְסוּרִיָּא.
Traduction
שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי הָא בֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּמָה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָותָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָותָהּ שְׁלִישִׁית וְשִׁישִּׁית הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁינִי לֹא יְהֵא בָהֶן נֶטַע רְבָעִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁלִישִׁית וְשִׁישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁינִי יֵשׁ בָּהֶן מַעְשָׂרוֹת. שְׁבִיעִית אֵין לוֹ מַעְשְׂרוֹת כָּל עִיקָּר.
Traduction
חֵיפָא שְׁאַל הָא רִבִּי יוּדָה אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר כְּמָה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְסוּרִיָּא. וְדִכְוָותָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְסוּרִיָּא. וְדִכְוָותָהּ לֹא לָֽמְדוּ תְרוּמַת תּוֹדָה אֶלָּא מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. כְּמָה דְתֵימַר אֵין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בַּמִּדְבָּר וְדִכְוָותָהּ לֹא תְהֵא תְרוּמַת תּוֹדָה בַּמִּדְבָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא לָֽמְדוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא לְשִׁיעוּרִין.
Traduction
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא נִתְחַייְבוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה בְּשִׁיטַּת רִבִּי יוּדָה אָבִיו. כְּמָה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּמָה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּסוּרִיָּא וְדִכְוָותָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרִיָּא. כֵּן רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר. כְּמָה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְדִכְוָותָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהִיא בְשִׁיטַּת בְּנוֹ סוּרִיָּא לְמֵידָה מֵאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֵין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמֵידָה מִסּוּרִיָּא.
Traduction
כְּתִיב וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִּׁית תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם וגו'. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר הֲרֵי אַתְּ כְּמוֹסִיף פֵּירוֹת חֲמִישִּׁית עַל פֵּירוֹת רְבִיעִית מַה פֵּירוֹת חֲמִישִּׁית לִבְעָלִים. אַף פֵּירוֹת רְבִיעִית לִבְעָלִים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי כְּרִבִּי יְהוּדָה. כְּמָה דְּרִבִּי יְהוּדָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו כֵּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו.
Traduction
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. אָמַר לֵיהּ כַּיי דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא סוֹף דָּבָר הֲלָכָה זוּ אֶלָּא כָּל הֲלָכָה שֶׁהִיא רוֹפֶפֶת בְּבֵית דִּין וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ צֵא וּרְאֵה הֵיאַךְ הַצִּיבּוּר נוֹהֵג וּנְהוֹג. וַאֲנָן חָמִייָן צִיבּוּרָא דְּלָא מַפְרִשִׁין. אָמַר רִבִּי מָנָא אִילּוּ אָמַר כְּבֵית שַׁמַּי וְיֵשׁ צִיבּוּר כְּבֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי אָבִין כְּלוּם לָמַדְנוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּמָה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. וְדִכְוָותָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עִיסַּת מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בִּירוּשָׁלֵם כְּרִבִּי מֵאִיר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה כְּרִבִּי יוּדָה חַייֶבֶת בְּחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בִּירוּשָׁלֵם אֲבָל בִּגְבוּלִין לֹא.
Traduction
רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֶן בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְחַייֵב בְּפֶרֶט מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַייֶבֶת בְּחַלָּה. אָמַר לֵיהּ וְלֹא רִבִּי יוּדָה הִיא וְסָֽבְרִינָן מֵימַר כָּל הָדָא הִלְכְתָא רִבִּי יוּדָה כְּבֵית שַׁמַּי.
Traduction
Ma'asser Cheni
Daf 30b
משנה: 30b כֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי מַנִּיחַ אֶת הַסֶּלַע עַל פִּי שְׁלֹשָׁה וְאוֹמֵר כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בְסֶלַע עַל מְנָת לְהוֹצִיא יְצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ וּמַנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת וְאוֹמֵר כָּל הַנִּקְלָט מִזֶּה מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵילּוּ. מִכָּךְ וּכָךְ סַלִּים בְּסֶלַע. וּבַשְּׁבִיעִית פּוֹדֵיהוּ בְשָׁוְויוֹ אִם הָיָה הַכֹּל מוּבְקָר אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה. הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִּׁיתוֹ בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁנִּיתַּן לוֹ בְמַתָּנָה. עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח שֶׁלְרְבִיעִית וְשֶׁלְשְׁבִיעִית הָיָה בִּיעוּר. כֵּיצַד הָיָה בִּיעוּר נוֹתְנִין תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לִבְעָלֶיהָ וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִבְעָלָיו וּמַעֲשֵׂר עָנִי לִבְעָלָיו. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וּבִיכּוּרִים מִתְבָּעֲרִים בְּכָל מָקוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַבִּיכּוּרִין נוֹתְנִין לַכֹּהֲנִים כִּתְרוּמָה. הַתַּבְשִׁיל בֵּית שַׁמַּי אוֹמֵר צָרִיךְ לְבָעֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הֲרֵי הוּא כִמְבוֹעָר. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵירוֹת בִּזְמַן הַזֶּה וְהִגִּיעָה שְׁנַת הַבִּיעוּר בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים צָרִיךְ לְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֶחָד שֶׁהֵן כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁהֵן פֵּירוֹת.
Traduction
Comment s’y prend-on pour racheter ces plants de vigne de 4e année? On présente le panier servant aux vendanges devant 3 personnes chargées de l’estimation et on leur dit: combien de paniers veut-on racheter pour une pièce d’argent à la condition de se charger des travaux de vendange, de garde, de transport, etc.; puis l’on dépose la somme, en disant: tout ce qui sera cueilli de cette vigne est déclaré racheté par cette monnaie, à raison de tant de paniers par sela. Pendant la 7e année agraire (où il n’y a ni travaux agricoles, ni conservation) on rachète ledit plant pour l’équivalent complet. Si le propriétaire abandonne ce plant à tout venant, l’acquéreur n’a que la peine de le recueillir pour l’emporter à Jérusalem. Celui qui échange son propre plant de 4e année (191)''Cf. Babli, Kiduschin, 54b; Mishna, (Baba Metsia 4, 8) ( 55b)'', devra y ajouter un supplément d’un 5e, soit qu’il vienne de sa propriété, soit d’un présent. Reprise. La veille du 1er jour de la fête de Pâques en la 4e année agraire et en la 7e, on procédait à l’enlèvement de toutes les parts légales. En quoi cela consistait-il? On remet l’oblation ordinaire et l’oblation de la dîme à son propriétaire (sacré), la première dîme à son maître (lévite), celle des pauvres aux pauvres. Quant à la 2e dîme et aux prémices, on les fait disparaître partout (on les brûle). Selon R. Simon, on remet au cohen les prémices comme on opère pour l’oblation. Quant aux mets cuits, il faut les brûler, selon Shammaï; mais, selon Hillel, c’est déjà considéré comme annulé (193)Les fruits q. s'y trouvent n'ayant plus leur forme primitive. Reprise. Celui qui possède de tels fruits actuellement (où le temple n’existe plus) lorsque le moment de les annuler arrive, devra, selon Shammaï, les racheter contre de l’argent (et le conserver); selon Hillel, c’est inutile, peut importe que ce soit de l’argent ou des fruits (194)Tout est perdu.@
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסל. של הפירות ובספר הדפוס כתוב הסלע וט''ס הוא:
על פי שלשה. שהן יודעין כמה שוה לפי שנטע רבעי אין דמיו ידועין שצריך לחשב ההוצאה ולפיכך הוא אומר כמה אדם רוצה לפדות כלומר ליקח לו בסלע על מנת להוציא היציאות של שכר השומרין והחמרין והפועלין מביתו וכפי שקוצבין את השער כך מניח הוא את המעות ואומר כל הנלקט מזה וכו':
ובשביעית. דליכא לא שומרים ולא פועלים פודה אותו בשויו:
ואם היה הכל מובקר. שהפקירו הבעלים נטע רבעי שלהן ובא אחד וזכה בו אין להזוכה אלא שכר לקיטה בלבד דבזה הוא דזכה אבל צריך הוא לנהוג בו דין רבעי שמעלה הפירות לירושלים או פודה אותו ומנכה שכר הלקיטה ומעלה את הדמים לירושלים:
הפודה נטע רבעי שלו. ופודה לעצמו מוסיף וכו' לפי שדינו כדין מעשר שני:
בין שניתן לו במתנה. כגון שנתנו לו כשהוא בוסר ולא הגיע לעונת המעשרות דאי לאחר שנגמר אינו נקנה במתנה דממון גבוה הוא כמעשר שני:
גמ' לפדות לו בסלע. מפרש הש''ס היינו שמשערין ליקח לו בסלע דלפדות לאו דוקא הוא דהכא מיירי בפדיון עם תוספת החומש והבעלים בעצמן הן שפודין אותו אלא דמשערין בליקח לו בסלע:
אין לו אלא שכר לקיטה. ומפרש דלשון לקיטה לאו דוקא הוא דנטע רבעי בפירות האילן הוא ולקיטה דיליה היינו עקיצה שעוקץ הפירות מן האילן:
מפיק תלתא איסתוננסין. מלשון איסתניס הוא שהן רגילין באכילת פירות ובקיאין בשומתן והיה ר' הושעיה מוציא שלשה מהן שישומו ופודה על פיהן וקמ''ל שצריך שלשה בקיאין כדפרישית במתני':
מתני' ערב י''ט של פסח וכו'. בנוסחת המשניות כתוב ערב י''ט הראשון של פסח אבל בסיפרי אינו כן דדריש מהמקרא כי תכלה לעשר רגל שכלו בו מעשרות הוי אומר זה פסח מכאן אמרו עי''ט של פסח האחרון של רביעית ושל שביעית היה ביעור כלומר שכל המעשרות של פירות שנת שלישית כלין בפסח של שנת הרביעית שעד שמגיע הפסח בודאי כבר היה מפריש לכל המעשרות של שנה שעברה וכן של שנה ששית הן כלין עד פסח של שביעית ולפי שהוידוי היה במנחה בי''ט האחרון כדאמר בגמרא לקמן בפרקין ואין וידוי אלא לאחר הביעור שהרי הוא אומר בערתי הקדש לפיכך היה הביעור מקודם לו לכל היותר מאוחר והוא בעי''ט האחרון ולמחרתו במנחה היו מתודין ולקמן מפרש טעמא למה לא היו עושין כך בי''ט הראשון:
נותנין תרומה ותרומת מעשר. אם נשאר אצלו נותנין לבעליה והוא הכהן:
ומעשר ראשון לבעליו. להלוי:
ומעשר עני לבעליו. לעניים:
ומעשר שני של ודאי אם נשאר אצלו או מעות פדייתו וכן אם נשאר אצלו נטע רבעי או מעות פדייתו שדינו כדין מעשר שני ונכלל בו וכן הבכורים שנשארו אצלו הרי הן מתבערין בכל מקום כלומר שמבער אותן מן העולם מכל וכל שמשליכן לים או שורפן:
ר''ש אומר הבכורים. אינן מתבערין מן העולם אלא נותנין אותן לכהנים כתרומה דתרומה קורהו רחמנא דכתיב ותרומת ידך ואמר מר אלו הן בכורים דכתיב בהו ולקח הכהן הטנא מידך ואין הלכה כר''ש:
התבשיל. אם נשאר תבשיל של מעשר שני ושל נטע רבעי ב''ש אומרים צריך לבער אותו וב''ה אומרים הרי הוא כמבוער שאינו בעין ואינו ניכר וזהו ביעורו וכן היין והתבלין הרי הן כמבוער כדקאמר בגמרא:
מתני' בש''א צריך לחללן על הכסף. כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב וצרת הכסף בידך והאי הכסף מיותר הוא דהא כתיב ונתת בכסף ולא צריך למיכתב אלא וצרת בידך וגו' אלא למידרש דלפעמים וצרת הכסף בלבד בידך וכגון בזמן שאין בית המקדש ואינו יכול להעלות הפירות ולאכלן בירושלים וכן לא להעלות הכסף ולאכול בעדו שם לפי שהמעשר שני וכן נטע רבעי אינו נאכל אלא בפני הבית ואז וצרת הכסף בלבד שתחלל הפירות עליהן ויהיו בידך:
ובה''א אחד שהן כסף ואחד שהן פירות. כלומר מה מועיל החילול בזמן הזה הלא בין שיהיו הפירות בעצמן בזמן הזה הדין הוא שירקבו כדתנינן לעיל בפ''ק ואם אין מקדש ירקבו ובין שיחללן על הכסף טעון הוא גניזה וא''כ למה לו לחלל בחנם:
הלכה: לִפְדּוֹת לוֹ בְסֶלַע לוֹקֵחַ לוֹ בְסֶלַע. אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר עֲקִיצָה. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מְפַק תְּלָתָה אִיסְתּוֹנַנְסִין וּמְפָרֵק עַל פִּימוֹן.
Traduction
Lorsque la Mishna (§ 4) parle d’échange pour une pièce d’argent, elle entend l’achat; et lorsqu’ensuite (§ 5) elle parle de ''la peine de cueillir'', on y comprend le travail de la coupe, ou d’arrachis des tiges. R. Oshia amenait trois gens de police, astunomoi: et rachetait la seconde dîme selon leur estimation.
כְּתִיב מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעֲשַׂר תְּבוּאָֽתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֵיךָ יָכוֹל פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ אַתְּ חַייָב לְהוֹצִיא אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת וּלְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר עָנִי. תַּלְמוּד לוֹמַר מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְלֹא אַחַת לְשֶׁבַע. אֶלָּא בִשְׁלִישִׁית וּבִשְׁבִעִית שְׁנֵי פְעָמִים בַּשָּׁבוּעַ. אוֹ קוֹרֵא אֲנִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה יָכוֹל כֵּיוָן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אַתְּ חַייָב לְבָעֵר אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת וּלְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר עָנִי תַּלְמוּד לוֹמַר מִקְצֵה שָׁלֹשׁ. אֵין מִקְצֵה אֶלָּא בְסוֹף שָׁנָה אַתְּ מְבָעֵר. וְאֵין אַתְּ מְבָעֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִי בְסוֹף שָׁנָה יָכוֹל כֵּיוָן בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל רְבִיעִית אַתְּ חַייָב לְבָעֵר אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת וּלְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר עָנִי תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל תְּבוּאָֽתְךָ כְּשֶׁתְּכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל הַפֵּירוֹת. אִי כְּשֶׁתְּכַלֶּה לַעְשֵׂר כָּל הַפֵּירוֹת יָכוֹל אֲפִילוּ בַחֲנוּכָּה. נֶאֱמַר כָּאן מִקְצֵה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת. מַה מִקֵּץ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּמוֹעֵד אַף כָּאן בְּמוֹעֵד. אִי מַה מִקֵּץ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּחַג הַסּוּכּוֹת אַף כָּאן בְּחַג הַסּוּכּוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָֽתְךָ. אֵימָתַי הוּא מְכַלֶּה לְעַשֵּׂר אֶת כָּל הַפֵּירוֹת בְּפֶסַח שֶׁלָּרְבִיעִית.
Traduction
Il est écrit (ibid. 14, 28): Au bout de trois ans, tu extrairas la dîme entière de tes produits de cette année (septième), et tu la déposeras dans tes murs (non à Jérusalem). Est-ce à dire qu’il suffit, une fois dans la période agricole de 7 ans, d’extraire toutes les dîmes et de remettre, celle des pauvres (au lieu de consommer soi-même la 2e dîme)? C’est pourquoi il est dit: Au bout de 3 ans; à chaque 3e année et non à la 7e. Est-ce que ces 2 opérations dans la septième doivent avoir lieu à la fin de la 3e année et de la 6e, au commencement de la 4e et de la 7e? Il est dit: ''au bout'', à la fin de l’année, non en tête. Puisqu’il est question de fin d’année, qu’est-ce qui prouve que l’on ne peut pas empiéter sur l’année suivante pour extraire les dîmes et remettre celle des pauvres? C’est qu’il est dit (ibid. 26, 12): lorsque tu auras achevé de rédimer tes produits, etc. Mais cet achèvement de la remise des dîmes diverses (192)Sifri sur Deut. 14, 28, ne peut-il pas s’effectuer jusqu’à l’époque de Hanuka suivant (3e mois de l’an suivant)? non, car on se sert d’un terme analogue plus loin (ibid 15, 1): Au bout de 7 ans, puis (5,9): la 7e année, l’année de la rémission, et à la fin de ce chapitre, il est question de la fête des tabernacles; il résulte de ces divers rapprochements que le mot fin s’applique à l’époque de cette fête. Il est vrai que ce terme semble désigner la fête des tabernacles, ce qui est un commencement d’année. C’est pourquoi il est dit: lorsque tu auras achevé de rédimer, etc., c.-à-d. l’extraction finale, ou combustion n’a lieu qu’à Pâques de la 4e année et de la 7e,
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתי' מקצה שלש שנים וגו'. יכול פעם אחת בשבוע יכול אימתי שירצה בשני שבוע ת''ל מקצה שלש שנים וכו' וכל אלו ברייתות הן בספרי מקצתן בפ' ראה ומקצתן בפ' כי תבא:
או קורא אני ראש השנה יכול וכו'. כלומר יכול מכיון שהגיע ר''ה של שלישית יהיה הביעור:
אי בסוף שנה. יכול מכיון שכלתה שנת השלישית והגיע ר''ה של רביעית יהיה הביעור ת''ל כי תכלה וכו':
יכול אפי' בחנוכה. של שנת רביעית דמסתמא כלו המעשרות:
ונאמר להלן. בפרשת הקהל:
אימתי הוא מכלה. את כל המעשרות של שנה שעברה הוי אומר זה פסח של רביעית:
בַּשָּׁנָה הַהִיא אַתְּ זָקוּק לְבַעֲרוֹ וְאֵין אַתְּ זָקוּק לְבַעֲרוֹ בִּשְׁאָר כָּל הַשָּׁנִים. בַּשָּׁנָה חַהִיא אַתְּ זָקוּק לְבָעֵר. אֵין אַתְּ זָקוּק לְבָעֵר יָרָק שֶׁיָּצָא מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד הַפֶּסַח. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְוַדֶּה בָּרְבִיעִית אֶלָּא בַחֲמִישִׁית. אָמַר רִבִּי הִילָא שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב וִודּוּי בָּרְבִיעִית אֶלָּא בַחֲמִישִׁית. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן עָבַר וְנִתְוַודֶּה. עַל דַּעְתֵּיהוֹן דַּחֲבֵרַיָּא פָּסוּל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא כָּשֵׁר.
Traduction
parce qu’en cette année on est tenu d’en débarrasser la maison complètement, non aux autres années (où l’achèvement, bien antérieur, n’implique pas le débarras), de même que l’on n’est pas tenu en ces années de brûler les dîmes des légumes verts qui ont poussé dans l’intervalle de temps entre le nouvel an et Pâques. C’est que, disent les compagnons d’études, pour ces produits de la 4e année agraire et leur dîme, on ne récitera la confession qu’en la 5e année. Selon R. Ila, la confession à ce sujet peut avoir lieu même en la 4e année; mais ce n’est pas indispensable, et l’on peut au besoin la reculer à la 5e année (non au-delà). Quelle différence y a-t-il entre ces 2 opinions? En cas de fait accompli en la 4e année, il est nul selon les compagnons d’étude; mais, selon R. Ila, il est valable.
Pnei Moshe non traduit
בשנה ההיא וכו'. אבל לא בשאר השנים של שני שבוע וכן דרשינן בשנה ההיא ממה שנשאר משנת השלישית את זקוק לבערו ואין אתה זקוק לבער הירק שיצא מר''ה של רביעית עד הפסח:
חברייא אמרי. דבשנה ההיא מיעוט על הווידוי באותה שנה כלומר בשנה ההיא אתה מבערו ואינו מתודה ברביעית אלא בחמישית:
אמר ר' הילא שאינו מעכב ודאי. כלומר וודויו ברביעית אלא בחמישית:
מה נפק מן ביניהון. בין חברייא לר' הילא עבר ונתודה ברביעית איכא בינייהו דלדעתיהון דחברייא פסול הוא הוידוי ברביעית ולר' הילא כשר הוא אלא שאינו מעכב ברביעית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source